ואריב”ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:
סנהדרין מד ב
מי שדעתו שפלה עליו
ולעומת שהאדם משפיל עצמו הש”י מגביהו, וזהו הושענא רבה, ויובן עפ”י מה דאמרו ז”ל סנהדרין (מ”ג:) כל מי שהקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, ופירשנו במק”א דאם האדם מתקרב ע”י מעשה פרטית אין לו אלא בפרט זה, וע”כ מי שמקריב עולה אין לו אלא שכר עולה, אבל מי שדעתו שפלה עליו שהוא אין לו בעיני עצמו כלום אלא שהכתוב מעלה עליו, שוב הוא מתקרב בכל חלקיו ומעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל קרבנות כולם, כן נמי הענין בהושענא רבה: