רַבִּי חָמָא פָּתַח (משלי כה, ד): הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וגו’, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאַמְבַּטִּי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ בָהּ שְׁנֵי דְּיוֹסְקוֹסִים נָאִים, כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַיִם לֹא הָיְתָה מְלֶאכֶת דְּיוֹסְקוֹסִים נִרְאֵית, כֵּיוָן שֶׁפָּסְקָה וְנִעֵר הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ, נִרְאֵית מְלֶאכֶת דְּיוֹסְקוֹסִים. כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ, לֹא נִרְאֵית מְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱקַר תֹּהוּ וָבֹהוּ מִן הָעוֹלָם, נִרְאֵית מְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (משלי כה, ד): וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי, נַעֲשׂוּ כֵּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
בראשית רבה י ב
משל לאמבטי שהיתה מלאה מים
במדרש פרשה יוד ר’ חמא פתח הגו סיגים מכסף וגו’ אר”א בשם ר’ יעקב משל לאמבטי שהיתה מליאה מים והי’ בה שני דיוסקוסים נאים וכו’ כך כל זמן שהי’ העולם תוהו ובוהו לא נראית מלאכת שמים וארץ כיון שנעקר תוהו ובוהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ ויצא לצורף כלי נעשה כלים הה”ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויש להבין דתוהו ובוהו מתורגם צדיא וריקניא, א”כ הרי נעקר זה תיכף ביום ראשון שהתחיל הבריאה, ומדברי המדרש משמע שנעקר בסוף ערב שבת שהרי אמר שעד אז לא הי’ נראית מלאכת שמים וארץ, ועוד מהו הענין שאז נעשו כלים מכלל דמעיקרא לא הי’ כלים, הרי שמים וארץ הם כלים למה שבתוכם, וכבר דברנו מזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה: גונראה דהנה במדרש לקמן גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסירה כלה שתכנס לחופה כך מה הי’ העולם חסר שבת עכ”ל, משמע שכל ששת ימי המעשה נברא רק חיצוניות העולם כמשל חופה שהיא רק חיצוניות וביום השבת ניתן בה הפנימיות, וכדמיון צורת העולם הקטן שהוא האדם תחילה נברא עפר מן האדמה והי’ מוטל כגולם ואח”כ ויפח באפיו נשמת חיים, כך הי’ בריאת כלל העולם גולם הבריאה בששת ימי המעשה וכמו שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה בהא שהי’ שמים וארץ נמתחים והולכים דהיינו שהי’ מתרחקים משורשם הרוחני והולכים ומתגשמים עכ”ד, ובשבת ניתן בה בחי’ הנפש, וזה המשל כלה שנכנס לחופה, וכן יש לפרש לשון וינפש שאור אלקי נעשה בחי’ נפש בהבריאה: