משמועה רעה לא ירא

במד”ר פרשה מ”ג א’ וישמע אברם כי נשבה אחיו משמועה רעה לא יירא וגו’ משמועה רעה לא יירא זה אברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ואינו מובן מה ענין מקרא זה לזה, ואפשר לומר דהירא את ה’ באמת אינו מתירא עוד משום ברי’, אך אין זה מוכח מהכתוב, ונראה לפרש דהנה צריך להבין מה שפירש”י שם מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמיהין מה הוא חבתי אצלך יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלקים אתה, עכ”ל, ויש להבין הלוא כבר נשלך לכבשן האש על קדושת שמו יתברך והשליך את נפשו מנגד למען להקראות שמו יתברך בפי כל ברי’ עד שהכתוב קורא אותו אברהם אוהבי, ולמה לא יספיק זה לתשובה להשטן ולאומה”ע שבשביל כל אלה שלא עשה כזה שום אדם בעולם ע”כ חבתי אצלו ומה יתרון להתשיבה כי ירא אלקים מהתשובה שהוא אוהב הש”י, ונראה עפי”מ שאיתא בספה”ק שעיקר רבותא דעקידה באשר הוא היפוך מדתו שמדתו חסד עם כל באי עולם ולבש חימה ואכזריות לשחוט את בנו יחידו האהוב לו מכל, ויש להוסיף בה דברים, אף שגם זה בשביל אהבת ה’ וגם זה על סוג אהבה יחשב, מ”מ צריך להתגברות אהבה כ”כ למעלה מן הכלים בלי שיעור גבול עד שהגיע למעלה מהתחלקות קו המדות, וזהו הענין שנשתבח בכאן במדת היראה, היינו שמדת אהבה איננו כ”כ רבותא אצלו באשר זה מדתו, אבל מדת היראה שאיננו ממדתו בהכרח לומר שהי’ דבוק כ”כ למעלה למעלה מכל התחלקות הקוים, עד שאחת הי’ לו האהבה והיראה, וזהו התשובה נכונה להשטן ולאומה”ע, הבאים לקטרג על ישראל ותובעין דין, שאברהם זכה להתנהג עמהם למעלה מכל התחלקות וקו הדין שהוא רחמים: טולפי האמור יובן דשפיר מייתי מהא דמשמועה רעה לא יירא זה אברהם, דבאמת כל מה שהקב”ה מביא על האדם הוא חסד ורחמים להטיב אחריתו ולא בדרך נקמה ח”ו אך בהשתלשלות נתהוה מזה דין ועונש ממש, וכחות החיצונים שכל מגמתם להרע ולהשחית כמ”ש הזוה”ק בפסוק ולכל תכלית הוא חוקר אוחזים בו, ובשביל זה בני אדם יראים, אך הדבוק בהקב”ה למעלה למעלה מכל התחלקות הקוים ושמה הכל הוא חסד ורחמים, פשוטים בלי תערובות דין שוב אין לו שום יראה ופחד משמועה רעה, וכמו שאמר הלל מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, וידוע שב”ה מדתם אהבה ובודאי כן הי’ בו כמו באאע”ה, ודו”ק: