סוכה דירת קבע או עראי

להבין ענין הפלוגתא אי סוכה דירת קבע בעינן אי דירת עראי בעינן, דהנה סוכה היא זכר להנהגה שהיתה במדבר למעלה מדרך הטבע כי אם בנסים מפורסמים נגלה לכל אפי’ לאומות עולם, שהיו רואין מרחוק עמוד ענן יומם ועמוד אש לילה שאין לו שום ענין בדרך הטבע והי’ מתמיד זה ארבעים שנה, והגם שהיו עוד נסים נגלים מן ובאר ולא נעשה זכר למו, היינו משום שזה נגלה ומפורסם יותר אפי’ לאומות העולם, ובכלל זה נכללו כל הנסים שנעשו לישראל במדבר, זהו למ”ד ענני כבוד עשה להם, ומ”ד סוכות ממש עשה להם לא פליג על היות להם ענני כבוד במדבר שהרי זה מפורש בכתוב, אלא סבירא לי’ שהזכר איננו לנס מיוחד אף שהוא מפורסם יותר, אלא לכללות ההנהגה כל ימי היותם במדבר, ובין למר ובין למר הזכר הוא להנהגה יוצא מהיקש הטבע: לבוהנה כבר אמרנו שהנהגה הנסית והנהגה הטבעית כל אחת יש לה מעלה מה שאין בחברתה, שהנהגה הנסית יש לה מעלה שהיא בלי טורח ובלי עמל ולכבוד ולתפארת, כענין שאיתא במדרש שאמרו אומות העולם אלוהות הן אלו שאין תשמישן אלא באש, אבל הנהגה הטבעית היא ע”י טורח ועמל כמדרש בראשית עשאו עבד מכודן לעצמו דאי לא לעי לא נגיס, ומ”מ יש להנהגה הטבעית נמי מעלה שאין בהנהגה הנסית, כי בהיות חורשין וזורעין ומקיימין מצות התלויות בארץ, נתבררו כל חלקי הקדושה המפוזרים בגשם חומר הארץ, ועוד לו שגם חומר הארץ נתקדש, והוא כענין ביאת הנשמה לזה העולם, כידוע, ומובן לפי הדברים האלה שהתכלית היא הנהגה הטבעית כדי לברר כנ”ל, והנהגה הנסית במדבר היתה צורך לשעתה לבד, כדי שיתחזקו ישראל בתורה ואמונה טהורה למען יהי’ ביכולתם לבוא לארץ לחרוש ולזרוע ולברר כנ”ל, ומ”מ תכלית התכלית היא שיתקדש כל כדור הארץ כמו לעתיד, ויזדכך החומר עד שתשיב כל הנהגה למעלה מן הטבע של עכשיו, ועתידה א”י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ויהיו מתפרסים שלא בטורח ושלא בעמל, והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך ולא יהי’ לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והי’ לך ה’ לאור עולם, וכל יעודי הנביאים על לעתיד: לגקיצור הדברים הנהגה שבמדבר שהיתה הנהגה נסית היתה רק הכנה להנהגה הטבעית שבא”י ועוד כל ימי עולם עד לעתיד, שאז תתעלה כל הטבע וישוב הכל קודש למעלה מן הטבע: לדוהנה מובן שכל הכנה נקראת עראי והתכלית נקראת קבע, וע”כ מר סבר דירת עראי בעינן, סבר שבאשר הזכר הוא להנהגת המדבר וזו היתה הכנה לבד ע”כ צריך הזכר ג”כ להיות עראי, ומר סבר דירת קבע בעינן וסבירא להם מאחר דסוף כל סוף ותכלית התכלית תהי’ הנהגה הנסית לעתיד, א”כ תהי’ הנהגה הנסית קבע ואלי’ אנו מצפין, יש לעשות הזכר לזה נמי קבע, והנה איזה חכם הרואה את הנולד היינו שהעתיד עומד נגד עיניו כמו ההוה, וע”כ רוב חכמי ישראל סוברים דירת קבע בעינן היינו משום דהעתיד הי’ עומד לנגד עיניהם ממש ואליו עושין הזכר: להולפי האמור יובן מה דלית הלכתא כהסוברין דירת קבע בעינן דשיטה היא ולית הלכתא כחד מנייהו כי כל אחד סובר הקבע בענין אחר מזולתו, והיינו כי הסוברים קבע בעינן שהרמז על לעתיד מסתמא דבקו נפשם בהענין שלעתיד עד שהעתיד הי’ עומד נגד עיניהם כנ”ל, והנה לעתיד כל צדיק וצדיק יהי’ לו מדור בפני עצמו ע”כ אין הקביעות שוה וכל אחד הצריך קביעת הסוכה כענין קביעתו לעתיד, אבל לית הלכתא כחד מנייהו שההלכה היא לפי ערך העולם וכל העולם אינן דבקים עתה בהענין שלעתיד שהוא תכלית התכלית, אלא בעולם ההיה והנהגת המדבר היא רק עראית: לוולפי האמור יש לפרש דברי הפייט לשבת חוה”מ שהתחיל לדבר במצות סוכה דירת עראי ומסיים בהא דלעתיד כשיבואו אומות העולם ויאמרו תנה לנו מראש ונעשנה, והקב”ה משיבם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, יסד הפייטן ארבע דפנות וצל עלי’ לא תרחקו מעלי’, והלוא מאן דאמר ד’ דפנות הוא משום דס”ל סוכה דירת קבע בעינן, ולהנ”ל ניחא שאז לעתיד שתשוב הנהגה הנוכחית למעלה מן הטבע של עכשיו אז באמת הכל יודו שסוכה דירת קבע בעינן: