קרית ארבע היא חברון

רש”י: בְּקִרְיַת אַרְבַּע: עַל שֵׁם אַרְבָּעָה עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם: אֲחִימָן, שֵׁשַׁי, וְתַלְמַי, וַאֲבִיהֶם. דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם אַרְבָּעָה זוּגוֹת שֶׁנִּקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה ניתן תמיד לפרש את אותה המציאות בשני אופנים הפוכים: יש ראייה חיצונית שהרבה פעמים מטעה את האדם, ונותנת לו לראות רק את הצד החיצוני המאיים של המציאות. ויש מבט פנימי שמאפשר לאדם לגשת לכל דבר ולכל אירוע באופן חיובי, מתוך קשר עם העולמות העליונים. גם לגבי ארץ ישראל, אפשר לטעות ולחשוב שיש בה צד מאיים, מסוכן שקשה יהיה להתגבר עליו. כגון זה, עשו המרגלים שדיווחו על מה שראו: “וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת”. הם הרי באמת ראו את המציאות הזאת, ולא המציאו כלום. אלא שעיניהם הנוטות לראות את הצד הרע, פירשו מציאות קיימת כדבר מאיים. מצד שני, כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שראו בדיוק את אותו הדבר, בחרו ללכת להשתטח על קברי האבות או לעלות לירושלים. כלומר הם בחרו לראות את הארץ ממבט של קודש, מתוך ראייה של המשך שלשלת אבותינו הקדושים. זה מה שמגלה לנו רש”י : או ע”ש ארבעה ענקים שהיו שם – הראייה הרעה והמאיימת של הארץ, או ע”ש ארבעה זוגות שנקברו שם – הראייה הטובה והקדושה של הארץ.