וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
ויקרא כג טו
מהות הספירה
השאלה הנשאלת בעניין הספירה היא למה לא סופרים לאחור, כמו כל דבר שמצפים לו. הרבה תשובות ניתנו בעניין, אבל נראה לומר תשובה פשוטה. ספירה לאחור משמעותה ציפיה לדבר גדול העומד להגיע, חתונה, כל דבר משמח אחר, מורה על כך שהאירוע עצמו הוא החשוב, והסירה עד אליו היא משנית כלפיו. שאלה זו בספירת העומר, מקורה בטעות נפוצה, נטייה לקדש את קבלת התורה בשבועות על חשבון שאר הימים, אבל כאן מלמדת אותנו התורה שזה הפוך! אין יום שהוא יותר חשוב מהשני! כל יום הוא חשוב! יציאת ישראל ממצרים בפסח היא הופעת עם ישראל בגוף והוא מאד חשוב, עד כדי כך שהתורה קראה לו “ממחרת השבת”, כלומר השבת מקבלת את מלא תקפה רק כאשר עם ישראל יוצא ממצרים! כל שאר הימים ביניהם גם חשובים, חג העצמאות שהוא העצמאות המדינית לעם ישראל, פסח שני, אירוע ההזדמנות השנייה, ל”ג בעומר שהוא גילוי הסוד, יום ירושלים, כל התהליך והאמצעי חשובים ולא רק המטרה הסופית שכמובן היא חשובה כי שבועות הוא נתינת הנשמה, המגמה של כלל ישראל.