ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, וברש”י הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר מה אנוש כי תזכרנו, וברמב”ן ואני תמה והאיך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליטה גדולה בנח ובניו וכל חי להרבות זרעם כחול, עכ”ל: כבונראה ליישב דהנה במדרש פרשה כ”ו שתולים בבית ה’ זה נח ששתלו הקב”ה בתיבה, ולשון ששתלו משמע כמו המביא יחור או נטיעה רכה ממקום אחר ומפסיק חיותו משם ושתלו כאן שיהי’ כל חיות יניקתו מכאן, וכלשון המדרש פרשה ט”ו כקרני חגבים הי’ ועקרן הקב”ה ושתלן בתוך גן עדן, וכדמיון זה הי’ נח ובניו וכל החי שנולדו בארץ והי’ חיותם ע”י משטרי המזלות, וכאשר הביאם השי”ת להתיבה נחשב כאלו עקרם מכלל העולם והביאם להתיבה שהוא כדמיון בית ה’ ושתלן שמה, שמעתה יהי’ כל חיות יניקתם באמצעות התיבה, וידוע מתקה”ז וכן בדברי האריז”ל דהתיבה רומז לאימא המסככת על בני’ שהוא למעלה משבעת ימי בראשית, ושוב נחשב כאלו כל העולם חרוב וחזר לתוהו ובוהו, וכמו באלף השביעי שיהי’ כל העולם חרוב וצדיקים מה הם עושים הקב”ה עושה להם כנפים ושטין ע”פ המים כן הי’ ענין התיבה ששטה ע”פ המים, ובזוה”ק (ס”ד:) מאי שנא דכתיב וה’ המטיר על’ סדום וגו’ ומ”ש בטופנא דכתיב אלקים וכו’ אלא בסדום אתעביד דינא ולא לשיצאה עלמא ובגין כך איתערב איהו בהדי דינא אבל בטופנא כל עלמא שיצי וכל אינון דאשתכחו בעלמא, וכי תימא נח ודעימי’ סתים מעינא הוה דלא אתחזי וכו’, ובפשיטות אינו מובן, דאין הגשמי חוצץ בפני הרוחני, אך לפי דרכנו לאו משום חציצה אתו עלה אלא כאלו הי’ בעולם אחר, וכמ”ש ביום הראשון ורוח אלקים מרחפת על פני המים, וברש”י כסא הכבוד עומד באויר ומרחף ע”פ המים, ובדוגמא זו הי’ התיבה, ובזוה”ק (ס”ח:) וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ ר’ אבא פתח רומה על השמים אלקים וגו’ וי לון לחייביא דאינון חטאן ומרגיזין למאריהון בכל יומא ובחובייהו דחיין לה לשכינתא מארעא וגרמין דתסתלק מעלמא ושכינתא אקרי אלקים ועלה כתיב רומה על השמים אלקים, ת”ח מה כתיב וישאו את התיבה, דדחיין לה לבר ותרם מעל הארץ דלא שרייא בעלמא ואסתלקת מינה, והדבר כמבואר: כגוא”כ שפיר כתב רש”י הנני מוכן להסכים וכו’ כי נח וכל אשר אתו בתיבה אינם נחשבין שארית בארץ אלא כאלו היו בעולם אחר ואינם בזה העולם כלל, וזהו שבמדרש שכל י”ב חודש לא שמשו המזלות, כי המזלות הם אמצעים להשפע וחיות העולם, ואז שחיות נח וכל אשר אתו בתיבה לא הי’ דרך המזלות, א”כ לא הי’ יורד השפע דרך המזלות כלל ונחשב שלא שימשו אז בעולם: כדיש להתבונן בדבר דור המבול שהי’ בהם נשמות גבוהות כידוע בספרי המקובלים, ולמה לא עצרו כח לעמוד נגד יצה”ר עד שבאו לכלל קלקול כ”כ עד לא תוכל להרפא, ולא הי’ להם תקנה אלא להמחות במים הזדונים: