אמרי נא אחותי את

להבין את עניין אברהם שיורד למצרים, שמוכן לסכן כביכול את אשתו, אפילו להפקיר אותה כמעט, ואפילו מבקש לצאת מזה מתנות! “ייטב לי בעבורך”! חייב ביאור יותר כללי מאשר מה שמוצאים במפרשים. יש מהם שפירשו שלא היתה סכנה לשרה כי היתה צדקת, ויש שפירשו שלא היתה לו ברירה וזה היה חלק מהניסיון, ויש שדרשו לגנאי שאברם ירד למצרים ויש שתלו זאת בהכנת עם ישראל שירד למצרים בהמשך. אבל כל זה לא מתרץ באופן ברור את רצון אברהם לרדת לשם, ולומר על אשתו שהיא אחותו. ולכן נראה לי לבאר שמדובר מעבר למאורע הפרטי של אברהם ושרה, למאורע כללי של כנסת ישראל וקב”ה. כמו שחז”ל מסבירים שמעשה אבות סימן לבנים, לא מדובר בהיסטוריה בלבד אלא במהות המתגלית מהאבות ועוברת לבנים! אברהם במאורע הזה מסמן את הקב”ה בעולמו ושרה את כנסת ישראל. יש רצון של ה’ לרדת למצרים, כלומר לעולם הזה אחרי שבראו, התאווה הקב”ה לדירה בתחתונים כדברי המדרש, ובשביל זה צריך את כנסת ישראל הלא היא שרה אמנו. למה דוקא במצרים? בשביל זה צריך ללמוד את המהר”ל, להבין שעם ישראל צריל לצאת דוקא מהאומה הגדולה ביותר, הטמאה ביותר, שעליה נאמר זרמת סוסים זרמתם, “מי יתן טהור מטמא”, את זה רש”י מסכם בלשון המדרש שעד עכשיו לא הכיר ביופיה משום צניעותה, כלומר, על עוד עם ישראל דבוק בה’, אינן ניכרות מעלותיו מפני שהוא חלק מהאור האלוהי. אמרי נא אחותי את, כלומר, כל המטרה בניסיון הזה היא להפוך מאשה לאחות, שזה עניין הפיכת הקשר שאפשר לנתק כמו בין איש לאשה למעבר לקשר נצחי של אח ואחות. (עיין טללי חרמון) “למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך” הוי אומר, שכנסת ישראל שמגלה את ה’ בעולם תצא ממצרים עם שלל לא רק גשמי אלא רוחני, עם גילוי אלהות בעולם, שכן, אנחנו מדברים על ‘יציאת מצרים’ ולא יציאת ישראל, כלומר, כל המציאות ואומות העולם יוצאים עם ישראל ממצרים, כנסת ישראל מוציאה לחירות את האנושות דרך יציאתה ממצרים, ולכן הרצון הלא מובן כביכול של אברהם לצאת משם עם הטבה וחיות. ובאמת אברהם אינו חושש לשרה, ה’ אינו חושש לכנסת ישראל, הוא יודע שהם יצאו משם ללא פגע בסגולה הישראלית שלהם, היא אומרת למלאך הכה והוא מכה כאשר פרעה רצה לגעת בה, הרמ”ד ואלי מרחיב זאת. סגולת ישראל אינה נפגמת בירידתה למצרים, כמו שהמדרש מתאר שלא שינו לשונם לבושם ושמותם, שכל אלו מדברים על המהות הפנימית והחיצונית של עם ישראל.