וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כׇּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כׇּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃
בראשית ח א
ויזכור אלקים את נח ואת החי’ ואת כל הבהמה
ויזכור אלקים את נח ואת החי’ ואת כל הבהמה, פירש”י מה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו את דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה, ויש להבין שבע”ח אינם בעלי בחירה ולא שייך בהם זכות וחובה. ונראה עפ”י מה דאיתא בש”ס יומא אחיו הכהנים אי אית בי’ מילתא מידע ידע בי’ ומהדר לי’ בתשובה, ונראה הפירוש שבאשר אחיו הכהנים הם דבקים ובטלים אליו, בצדקתו הכניס בהם הרהורי תשובה אף בלי אומר ובלי דברים, כידוע מענין צדיקי הדורות שהכניסו הרהורי תשובה בכל הדבקים אליהם [וזה סימן מובהק לידע מי הוא צדיק הדור ומי הוא הדבק אליו, וכן הוא בשבת וימי החול שבשבת כל איש ישראל מרגיש ואפי’ ע”ה אימת שבת עליו, אך מי שישאר לו הארה גם לימי החול זה סימן שהי’ לו דביקות לקדושת שבת] ובודאי כן הוא להיפוך שהרשעים מקלקלים את האויר ומכניסין הרהורים רעים בכל הדבק אליהם והנושא ונותן עמהם צריך שמירה יתירה, והנה בע”ח הם טפלים לאדם וע”כ בדור המבול שנתקלקל כל הדור נתקלקלו עמם כל הבע”ח זולת מיוחדים שבהשגחת ה’ עליהם לקיים המין לא הי’ נגררין אחרי מרבית אנשי הדור אלא אחר צדיקי הדור נח ומשותלח, מה גם בתיבה שהיו בודאי בטלין אל נח שהוא הי’ הזן ומפרנס אותם, ע”כ הכניס בהם טהרה להיות נפרשים אפי’ ממותר להם ולא שמשו כלל בתיבה, ולפי”ז כל הזכות הי’ שייך רק לנח, וע”כ יש לפרש שהזכירה של בהמות וחיות הכל קאי לנח שזכר את צדקת נח שבעבורו ובגללו לא שמשו בתיבה: