אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, כז): תֶּרַח תֶּרַח, אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, (בראשית טו, טו): תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.
בראשית רבה ל ד
כל מי שנכפל שמו
במדרש א”ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה”ז ויש לו בעוה”ב, ביאור הדברים דכל אדם כשם שלו למטה כך הוא שם של הנשמה למעלה כי הנשמה איננה נטבעת בגוף כמו שהגדנו במאמר הקדום וכל מי שנכפל שמו ונכתב שמו בכפלים בלי הפסק ביניהם מורה על חיבור שם של הנשמה והשם שלמטה, וע”כ יש לו בעוה”ז ויש לו לעוה”ב, כי מחמת עבירות ח”ו נעשה פירוד בין הדבקים וכדאיתא בכתבי האריז”ל דכשהאדם עובר עבירה מקדמת הנשמה ומסתלקת כדי שלא תתפגם. היינו שנפסק החיבור דבלא”ה איננה מוטבעת בהגוף כנ”ל, אלא שנפסק החיבור וזה עצמו מדחהו מעוה”ב שהוא שורש הנשמה כידוע ליודעים, וע”כ זה שנכפל שמו שמורה על חיבור לשורשו הרי הוא יש לו בעוה”ז מחמת שהנשמה מאיר לו בעוה”ז ויש לו לעוה”ב: