נח מקטני אמנה היה

מפני מי המבול, ברש”י אף נח מקטני אמנה הי’ מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, והדבר יפלא לאמור על צדיק תמים שבצדקתי הציל את כל העולם שהי’ מסופק בביאת המבול אחר שכבר אמר לו הש”י והוא עצמו הוא הנביא בזה, ועיין רמב”ן בפסוק והאמין בה’ שנאמר באברהם שהקשה מה הזכות הזאת למה לא יאמין באלקי אמן והוא הנביא בעצמו וכו’ ונראה שהוא כעין שאמר יונה הנביא כי ידעתי שאתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, וזהו הענין שלא האמין נח שיבוא המבול שחשב עוד יעשו תשובה וינחם ה’ על הרעה, שידוע שכן מדת הצדיקים שאינם יכולין להאמין עד כמה מגיע רשעת הרשע, אך כאשר כבר ירד המבול ידע שאין עוד תקוה והוא עפ”י מה שאמרנו בפי’ המד”ת שאין התשובה מועיל לאומה”ע, אף שמצינו בננוה וגם דור המבול שנח התרה בהם שיעשו תשובה, היינו שהתשובה צריכה להיות שישוב למעלתו הראשונה, והנה העושה תשובה מחמת אזהרת הנביא בלי ראות העונש עדיין, א”כ נקשר שוב באמונה, אבל העושה תשובה אחר שכבר ראה העונש בעיניו, א”כ איננו שב למעלתו הראשונה, שהי’ עושה מפאת אמונה, אך בישראל מהני תשובה אף אחר ביאת העונש והוא נקרא נשיאת פנים וכמ”ש בשבת תשובה באריכות, אבל לאומה”ע אינו מועיל תשובה כזו וע”כ קודם שבא המבול הי’ מסופק שמא יעשו תשובה, ואפי’ אחר שירד הגשם שהרי עדיין לא נראה שהוא עונש שאם הי’ חוזרין בהם הי’ גשמי ברכה, אבל לאחר שראו המבול בעיניהם ששוב לא הועיל להם תשובה התיאש מהם לגמרי, וזהו הפי’ שדחקוהו המים שהמים אבדו את סברו: