מאבק יעקב ועשו

ובזה יתבאר בפרשת גיד הנשה (חולין צא, א), ר’ שמואל בר נחמני אמר, כגוי נדמה לו. רב שמואל בר אחא אמר, כתלמיד חכם נדמה לו. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ושניהם אמת, כי מצד הטומאה המתפשט בעשו נדמה כגוי הוא עשו הרשע, כי כמו שיעקב חקוק בכסא כן עשו חקוק בסמאל, ושמותיהן יוכיח עשו הוא אדום תכתוב סם אל ותמצא כי שמותיהן מעורבין, כי אותיות הקצוות מד’ אלו הוא ג”כ סמאל אותיות הפנימיות הוא אדום זהו שנדמה לו כגוי. ומבחינה שהוא מלאך ושרשו בקדושה נראה כתלמיד חכם, כי מלאכים ותלמידי חכמים הם משותפים כמו שכתוב (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו, וקרא למשה רבינו ע”ה מלאך. וכן כתוב (דה”ב לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים. על כן עתה שרצה להתלבש בלבוש גשמי כדי להאבק עמו, נתלבש במלבושים אלו. אח”כ כשנצח יעקב אבינו אותו, כיסה חלק הרע שבתוכו ונעשה מלאך טוב וענה אמן בעל כרחו ובירך את יעקב והודה לו על הברכות, ואז למטה נעשה שלום בין יעקב ועשו למטה: ויש עוד סוד בדבר בענין אהבתם, אז הרע נעשה טוב ויש חלק ברע המתהפך לטוב והקליפה מתקדשת וזה סוד גרים. ודבר זה רמזו רז”ל בפרשת גיד הנשה (חולין צא, א), ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב, כז), אמר לו, גנב אתה או קוביוסטוס שאתה מתיירא מן השחר. אמר לו, מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. פירש רש”י, קוביוסטוס, גונב נפשות: ודע כי יש בזה סוד נשמות העשוקות ביד סמאל כדאיתא בזוהר בסבא פרשת משפטים (ח”ב צה, ב) וזה לשונו, הכא איתא רזא היך מתעשקין נשמתין, אלא האי עלמא אתנהג כולא באילנא דדעת טוב ורע. וכד אתנהגן בני עלמא בסטורא דטוב, טקלא קיימא ואכרע לסטרע דטוב. וכד אתנהגן בסטרא דרע, אכרע לההוא סטרא וכל נשמתין דהוו בההיא שעתא בתקלא עשוק לון ונטיל לון כו’. ושם בסבא נחלקו הסבא וספרי קדמאה, סברי שהנשמות הללו משפעת אותם לילית העושקות בחסידי אומות העולם ובתלמידי חכמים ממזריםהגה”ה. והסבא סובר, שהם הנשמות שמתים בעודם קטנים: ובודאי דברי שניהם אמת לפעמים כך, ולפעמים כך, על זה אמר לו יעקב אבינו למה אתה מתיירא מפני השחר, בודאי כל מעשיך במחשך בלילות להשפיע ללילית אשר כחה בלילה והיא העושקת, וכשעושקת ונותנת לגוי זהו גנב שהנשמות שייכי לישראל. וכשעושקת והם הנשמות שמתות בעודם קטנים, זהו גונב נפשות: ויש לענין הזה סוד עמוק בענין המקדש עצמו בשעת תשמיש. ומכל זיווג נתאצל נשמה, ואם הם מקדשים עצמן אז נשארת הנשמה בקדושה ממקום קודש ולקודש תלך. ואם לא ח”ו, היא עשוקה ביד לילית, והלילה אומר הורה גבר, ואמרו רבותינו ז”ל (נדה טז, ב) המלאך הממונה על ההריון לילה שמו. אבל כשאינם מקדשים את עצמם, אז בר מינן לילית עושקת, כי אז ההריון מצד רוח זנונים שהוא ענין הגיד הנשה: