אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל חֲלוֹם, וְלָא טְווֹת. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא דְּלָא מְפַשַּׁר כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא חֶלְמָא טָבָא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ וְלָא חֶלְמָא בִּישָׁא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא עֲדִיף מֵחֶלְמָא טָבָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא — עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ, חֶלְמָא טָבָא — חֶדְוֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: חֶלְמָא טָבָא, אֲפִילּוּ לְדִידִי, בְּדִיחוּתֵיהּ מְפַכְּחָא לֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא קָשֶׁה מִנְּגָדָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה חֲלוֹם רַע.
ברכות נה טו
חלמא דלא מפשר כאיגרתא דלא מקריא
כידוע, עניין החלום על פי הרמח”ל הוא – אפשרות לקבל מסר מעולם פנימי נשמתי. השינה היא אחד משישים מהמוות לגוף. כאשר הגוף נמצא במצב שינה, כלומר בסוג של מוות, יש אפשרות לנשמה להתבטא. עוד ידוע, כי חלום הוא אחד משישים מנבואה. לכן, לנשמה יש יכולת להתבטא דרך חלום, הנשמה שכל הזמן מחוברת לעולם פנימי אלוקי, מקבלת לעיתים מסרים על תחילתם של תהליכים באופן של חלום שמבשר לאדם דברים. השאלה היא – למה הכול הולך אחר הפתרון, ולמה יש בכלל צורך לפתור את החלום? אלא הדיבור האלוקי הזה שמועבר לנשמה צריך כלי כדי לחול בעולם גשמי. והכלי הוא האדם דרך הדיבור. לכן יש צורך לספר את החלום ולפתור אותו, להוריד את החלום למציאות. אבל למה זה הולך דווקא על פי הפתרון של הפותר? כיוון שהאדם שמוריד את החלום למציאות על ידי הפתרון, מהווה כלי לעשות את זה, והכול הולך לפי מהות הכלי. אם הכלי בעל עין טובה, בהכרח שיראה את הצד הטוב שבאיגרת, ואם בעל עין רעה, ידגיש את הצדדים הפחות טובים של המסר.